בתקשורת חגגו את "השיפור במהירות האינטרנט בישראל" לעומת העולם. אבל המפסידים הם הצרכנים, שמגלים שהתחילו לגבות מהם יותר. יצחק טסלר מסביר
העיתון "כלכליסט" דיווח בהתרגשות: "שיפור ניכר במהירות האינטרנט בישראל; ממוקמת במקום ה-13 בעולם". רגע לפני שאתם מצטרפים לחגיגה, הגיע הזמן להבין שמהמצב החדש יש שלושה מרוויחים – משרד התקשורת, ספקיות האינטרנט וספקיות תשתית-האינטרנט.
הנה הסבר: כאשר מהירות האינטרנט עולה, ממשלת ישראל ובעיקר משרד התקשורת, נתפסים בתודעה הציבורית כחדשניים ומתקדמים. כמובן שגם ספקיות האינטרנט וספקיות-התשתית מאושרות, כי הן יכולות לגבות מחירים גבוהים במיוחד.
אבל יש גם מפסידים והכוונה היא כמובן לצרכנים. מתברר שגם אלו שמודעים להוצאות שלהם, ומגלים בזמן כאשר מתחילים לגבות מהם יותר כסף עבור האינטרנט או התשתית, לא יכולים להוזיל באופן משמעותי את המחיר. הסיבה לכך היא שהחברות פשוט מסרבות לאפשר לכם לגלוש במהירות נמוכה-יחסית. בזק למשל הודיעה בחודש אפריל האחרון כי סף המהירות המינימלית הוא מעתה 5 מ"ב ורוב החברות מיהרו ליישר קו.
אז מה עושים? הפתרון המתבקש הוא להשוות מחירים, "הוט-נט" למשל גובה עבור גלישה 20 שקל ולא משנה באיזו מהירות מדובר, ולכן עליכם להבהיר לספקית שלכם, שלא תשלמו שקל אחד יותר. לגבי התשתית, יש שתי אופציות בלבד – הוט או בזק, שכמובן מנצלות את המצב ויכולת התמרון ביניהן אפשרית, אבל מוגבלת.
כאן אם כן בדיוק אמור להתערב משרד התקשורת ולהבין, שהמהירות מיטיבה איתו ועם ספקי השירות, אבל פוגעת בצרכנים החלשים, ולכן חובה לאפשר להם לגלוש גם במהירות נמוכה-יחסית של כ-1.5 מ"ב, שמספיקה בהחלט לגלישה, שיגור מיילים, ואפילו כדי לראות סרטים.
ועוד טיפ קטן – כשתחדשו את החוזה, רוב ספקיות האינטרנט יציעו לכם תמורת תשלום, שירות סינון מתקדם שאמור להגן על ילדיכם מפני פורנו, הימורים ואלימות. אלא שהחוק מחייב אותם לספק שירות סינון אתרים בחינם ואין שום סיבה שתשלמו על זה ולו שקל אחד.
אגב, פנינו למשרד התקשורת ושאלנו כיצד בכוונת השר גלעד ארדן להגן על הצרכנים ולאפשר גלישה גם במהירויות נמוכות יחסית (ואנו ממתינים לתגובת השר).