אנא מכם, עזבו אותי מקשקושי התה הקר

התה היה פעם משקה של פקידים בהסתדרות. החוק היה שחייבים לשתות אותו בכוס זכוכית שקופה, מומלץ כשהתיון היבש והאומלל עדיין שוחה בפנים. וכמובן, לא לשכוח את הכפית, ואפשר גם ביסקוויט.

בהמשך, התה הרגיל השתכלל קצת, והתחלנו לקבל כל מיני חליטות שונות משונות – תה ורד הבר, תה אקליפטוס שחור ותה ירוקת הביצה. זה לא באמת הפך את התה לסקסי – אבל זה הוסיף לו ארומה של "בריאות", כי משהו עם שם כמו "תה היביסקוס" חייב לפחות להיות בריא, לא?

בשלב כלשהו נזכרו המשווקים שאנחנו לא גרים בלונדון, הגשם יורד פה בערך לחצי דקה, והאפרוריות בחוץ מגיעה רק מהטיח המכוער על הבניינים ולא מהשמיים הלונדוניים המעוננים. וכשחם, הציבור הרחב (שלא עובד בהסתדרות) לא מרבה לשתות כוסות תה. אז מה אפשר למכור לנו? כמובן, תה קר.

התה הקר יותר טוב לכאורה מקוקה-קולה, או ממיצים ממותקים אחרים, כי בכל זאת – מדובר בתה. ותה הוא משקה טבעי ובריא! כמובן, רצוי שנתעלם מהעובדה שאחוז תמצית התה במשקאות התה הקר הוא מזערי במיוחד. נתעלם גם מהעובדה שהם עמוסים בסוכר. העיקר שהמשקה קר, ומופיעה בו המילה תה. שילוב מנצח.

כך התנהלו הדברים על מי מנוחות – המותג "נסטי" שלט בשוק, המותגים הקטנים יותר ניסו קצת לנגוס, והכל התנהל על מי (תה) מנוחות. עד שהתרחשה "רעידת האדמה" (!) בעולם התה הקר. לא צריך לנסות לעקוב בדיוק אחרי הפלפולים העסקיים, אבל השורה התחתונה היא שהחברה המרכזית למשקאות (יצרנית "קוקה קולה" בארץ), שייצרה את הנסטי, ואסם-נסטלה – שנתנה למשקה את השם – נכנסו למצב שהמונח הכלכלי המקצועי שלו הוא "ברוגז-ברוגז-לעולם". שותפות התה הקר התפרקה, קוקה-קולה נשארו עם ה"נוסחה" להכנת התה הקר ועם צורת הבקבוקים (הידד! בקבוקים!), ואסם-נסטלה נשארו עם… השם – נסטי.

כאן התחילה משום מה אקסטזה תקשורתית של ממש. כתבות על מאבק התה באתרים הכלכליים. כלומר, הרבה כתבות על מאבק התה. הנה אפילו "מאחורי הקלעים של החדרת הנסטי המחודש". וזה נמשך ונמשך, גם באינטרנט וגם בעיתונים. אי אפשר לסובב את הראש בלי לקרוא משהו על מאבק האימתנים שישפיע על עתידה של מדינת ישראל – מאבק התה הקר.

אבל החלק המרגיז באמת בכל הקרנבל הזה, הוא שכרגיל בישראל, לתחרות הזו לא אמורה להיות שום השפעה על המחיר (היקר) של התה הקר. ובאסם אפילו מתגאים בזה. חגית אדלר, מנכ"לית חטיבת המשקאות והמאפים באסם-נסטלה, כבר הבטיחה – "לא נילחם בגיזרת המחיר". במוסף "ממון" של ידיעות, מה-11 לאוקטובר, היא הוסיפה: "אסם אף פעם לא מתחרה על מחיר. אין סיבה שמוצר כמו נסטי, עם איכות מנצחת, יימכר בזול יותר ממוצר מתחרה שאיכותו פחותה".

אז החברות הגדולות רבות ביניהן ומשגעות לנו את השכל עם פרסומות, הסברים שיווקיים, כמות אינסופית של כתבות בעיתונות – ובסוף ממשיכים לקחת מאיתנו 7-8 שקלים לבקבוק. כי הם סבורים שבסופו של דבר לא אכפת לנו מהמחיר, אכפת לנו רק מ"ערך המותג", שיהיה רענן ותוסס. אז זהו – שלא. מצידי, תעבירו את התה הקר למימייה ותשנו את שמו ל"T-Bone". רוצים שאני אקנה? קודם כל תורידו את המחיר.

• עוד עדכונים וקיטורים – בעמוד הפייסבוק של "השקל"