נמאס מהתורים בסופר!בשנים האחרונות התרגלנו בארץ, ברוב הסופרמרקטים הגדולים, לחוויה איומה בקופות. כבר כתבתי בעבר על המכות של התור הסופר, וכשהחגים מתקרבים, הכל הופך להרבה יותר גרוע – ואנחנו מקבלים את הבלגאן, העצבים וההמתנה האינסופית בקופות כגזירה משמיים.

חוץ מזה, הרגילו אותנו גם למשוואה שאם אנחנו רוצים מחירים זולים, אנחנו צריכים להתפשר על השירות. אז מה אנחנו מקבלים בסוף? גם מחירים יקרים, וגם שירות נורא ואיום עם תורים ארוכים ומבולגנים.

מכיוון שבחודש שעבר ביקרתי בלונדון, וכמובן הקפדתי ללכת מספר פעמים לסופרים – ראיתי מקרוב שאפשר גם אחרת. הפלא ופלא – גם מחירים זולים, וגם שירות נוח ויעיל, במיוחד בקופות. ולא, זה לא רק בגלל שהאנגלים כאלה שקטים ומנומסים (זה עוזר כמובן) – זה קודם כל בגלל הסידור ההגיוני של הקופות והתורים, והאכפתיות של מנהלי הסופר, שמבינים ששירות הוא חלק מהתחרות, ולא רק המחירים (למרות שגם בתחום המחירים התחרות שם לא שוקטת על השמרים).

ובארץ? קדחת. כל מי שביקר בסופר לקראת פסח, יודע על מה אני מדבר. (וגם סתם ביום חול. אבל לפני החגים – גוג ומגוג).

בכל סופר ממוצע בלונדון (ואפילו לא הגעתי אל חנויות הענק, רק אל סניפים בינוניים וקטנים), הקופות הורכבו משילוב של כמה קופאיות "רגילות", והרבה קופות אוטומטיות (ולפעמים – רק קופות אוטומטיות). לא 4 קופות אוטומטיות, כמו ששופרסל עשו טובה ושמו בישראל בכמה סניפים (ואז גם הוציאו), אלא 9-10 קופות בחנות בינונית אחת.

והכי חשוב – החלק הקסום באמת – תור אחד ויחיד שמווסת את האנשים לכל הקופות ביחד. כלומר, עשרה אנשים עומדים בתור אחד – והראשון פונה אל הקופה האוטומטית הראשונה שהתפנתה. עוד קופה התפנתה? הבא בתור אחריו בתור האחד ניגש אליה. וכך התור מתקדם הרבה יותר מהר, והרבה יותר מסודר. ואם קופה אוטומטית אחת הפסיקה לפעול, נניח, האיש לא צריך לעבור "לתור אחר", הוא ממילא בתור האחד הקיים, ורק צריך לגשת אל הקופה שכן עובדת.

בישראל, כמובן, לא שמעו על הרעיון המהפכני הזה של תור אחד. גם אם יש 10 קופות פתוחות בו זמנית בסופר (אשרי המאמין), לכל אחת מהן יש תור נפרד, והלקוח האומלל צריך לעשות הימורים וניחושים לאיזו מהן עדיף לו לגשת. כמובן, שעד שהוא נגרר עם העגלה שלו אל הקצה השני של הסופר, אל התור שנראה לו יותר קצר – הקופאית תודיע לו בחגיגיות שהיא סוגרת בדיוק. ובינתיים, אחרים כבר תפסו את התורים ה"קצרים" האחרים, וצריך להתחיל לחפש מחדש.

ולפעמים זה אפילו יותר נורא. השבוע, למשל, עמדתי 15 דקות בתור בקופה – ואז הסתבר שהלקוחה שלפני עושה משלוח. מה הבעיה עם זה? ובכן, לסופר נגמרו ארגזי המשלוח. בעיה. לכן התור לא יכול להתקדם, עד שרכב המשלוחים לא יחזור אל הסופר (!) ויביא איתו עוד ארגזים. אחרי עוד 5 דקות של המתנה הבנתי – אני עומד שם לשווא. שום דבר לא יזוז. אני מחכה בתור שמחכה לרכב משלוחים שיחזור מתישהו. ולאף אחד בסופר לא אכפת.

אז נאלצתי כמובן לעבור לתור אחר, ולהתחיל את כל ההמתנה שלי מחדש. כיף, לא? אז גם זה היה נמנע, כמובן, עם תור אחד מרוכז לכל הקופות כולן.

"אבל אי אפשר למכור בזול ולשמור על רמת שירות גבוהה". אירופה דווקא מוכיחה שאפשר. גם ארצות הברית מוכיחה שאפשר. השורה התחתונה היא אחת: האם לבעלי הסופר אכפת? והתשובה היא: לא.

אז כן, למחירים זולים תמיד תהיה השפעה מסוימת. פחות עובדים, אורות פחות צבעוניים. אבל יש אלמנטים שאמורים להיות חלק בלתי נפרד מהקניה. מה אם מחר בעלי הסופר יגידו לכם שאם אתם רוצים לקנות במחירים זולים, תאלצו להוריד בעצמכם את המוצרים מתוך המשאית שממתינה מחוץ לסופר, ולא מהמדפים? זה בוודאי יחסוך הרבה לסופר. לא יצטרכו כל כך הרבה מדפים, לא יצטרכו סדרנים.

אבל משום מה לא אומרים לכם לפרוק את המוצרים מהמשאית. וגם לא אומרים לכם לחתוך את הנקניק במעדנייה בעצמכם, למרות שזה היה חוסך עובד. ולא אומרים לכם להביא מיימיות מהבית ולמלא בהן קולה במקום לקנות בבקבוקים, למרות שזה היה חוסך מקום ומשקל (לסופר).

אבל תור בלתי נסבל בקופה? זה בסדר. לזה התרגלנו. ואנחנו מגיעים לקנות בכל מקרה, ולא דורשים אחרת, ולא יודעים שאפשר גם אחרת. אז בסופר מצפצפים עלינו. כי הם יכולים.

Pin It on Pinterest