אל תפחדו לעבור בנקבגיל 16 פתחתי לראשונה חשבון בנק, בבנק לאומי, והרגשתי מאוד גאה ובוגר. מכיוון שאף אחד לא מלמד אותנו בבית הספר איך לנהל חשבון בנק, החשבון נכנס תוך כמה חודשים לאוברדראפט של כ-50 שקלים. תוך שבוע קיבלתי בדואר מכתב רשמי מהבנק – התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים, אם לא אכסה מיד את החוב הנורא. מיותר לציין, שבגיל 16, מפגש מבהיל שכזה עם "כוחות החוק" לא שימח אותי במיוחד. על המכתב, אגב, הבנק גבה כמובן עמלה נוספת.

אוברדראפט הוא דבר רע (את זה אני יודע היום), חובות צריך לשלם וכו' וכו' – אבל האם באמת זו הייתה הדרך הטובה ביותר להתייחס ללקוח צעיר וחדש? כנראה שלא. האם זה גרם לי לקחת את כספי ולעבור לבנק אחר? כמובן שלא. נתקעתי שם לעוד 18 שנה.

כבר למדנו לא להמשיך לקנות בחנויות יקרות, למדנו לעזוב חברות שמקשות עלינו, למדנו אפילו להחליף חברות סלולריות. אז למה נדמה לנו שלעבור בנק זה כל כך קשה? למה הסכמתי לקבל שירות בינוני ויקר מהבנק שלי במשך שנים, אבל לא העזתי לחשוב אפילו על מעבר לבנק אחר?

הסיבה הראשונה היא הפחד. הרי הבנק שולט על אחד הדברים החשובים ביותר בחיי – הכסף שלי. שלא לדבר על השליטה בכסף שאין לי, כלומר בחובות שהיו לי. כל עוד היה לי אוברדראפט, כל עוד היו לי חובות בבנק, הייתי בטוח שאני חייב ללכת על קצות האצבעות על יד הפקידות הבנקאיות. שהרי אם אני ארגיז אותן, אם אני אשמיע קולות שאני רוצה משהו, או רחמנא ליצלן חושב לעזוב – הן ידרשו מיד את כל הכסף שאני חייב להן, לא? שלא לדבר על התירוץ של "מכירים אותי בסניף". מתי בפעם האחרונה ההיכרות הזאת באמת עזרה לכם?

הסיבה השנייה היא הביורוקרטיה. תמיד חשבתי שמעבר בנק הוא משהו מסובך נורא, שמצריך המון ניירות, חתימות, אישורים וחותמות. ולמי יש כוח לזה?

והסיבה השלישית היא המשפט הנדוש כל כך – "כולם אותו דבר". לכל אחד כמעט יש בעיות עם הבנק שלו, כולם היו רוצים יותר (כסף), ולכן חבל על המאמץ – בכל בנק נקבל אותו דבר, בכל הבנקים יעשו לנו אותן צרות, אז עדיף לשבת בשקט ולקבל את הגזירה. נכון? לא נכון.

הפחד – מהבנק, או מהבעיות הכלכליות?

נכון, כסף מפחיד אנשים. אבל רק כשהתחלתי את התהליך של השינוי הכלכלי הבנתי, שהפחד שלי כל השנים לא היה מהבנק והשליטה שלו בכסף שלי, אלא מחוסר השליטה שלי בכסף שלי. כשיש חובות, ואין תקציב מסודר, ולא יודעים כמה כסף יישאר בסוף החודש – מקבלים את הרושם המוטעה שהבנק הוא זה ששולט בכל זה.

ברגע שלקחתי שליטה על הכסף שלי, ברגע שהתחלנו בבית לקבוע בדיוק לאן הכסף הולך ואיך להיפטר בצורה שיטתית מהחובות – כבר לא הייתי תלוי בחסדי הבנק. כן, היו לי עדיין הלוואות לשלם ואוברדראפט לכסות – אבל ידעתי איך אני הולך לעשות את זה, וידעתי שלא אצטרך ללכת אל הפקידה להתחנן לעוד הלוואה. (וגם אם כן, אגב – זה בדיוק הפוך. הפקידה היא זו שרוצה שאתם תיקחו הלוואה, כי משם מגיעים הרווחים של הבנק)

ואם אני כבר לא מפחד מהבנק שלי, ולא מפחד מהפקידה – מה מונע ממני לעבור לבנק שיסכים להציע לי יותר?

הביורוקרטיה – נורא מסובך לעבור בנק? לא ממש

במקומות העבודה אנחנו משתלטים מידי יום על תהליכים מורכבים, ממלאים טפסים ומבצעים מטלות מסובכות. אבל כשזה מגיע לכמה טפסים בבנק – פתאום משתלטת עלינו עייפות משתקת.


אז כן, הייתי צריך לחתום על כמה טפסים כשעברתי בנק. ביג דיל. וכן, צריך להעביר כמה הוראות קבע מכרטיס אשראי אחד לכרטיס אשראי אחר. ווהו. אף אדם עוד לא קרס בגלל שהיה צריך לחתום על כמה טפסים בבנק, וגם לכם זה לא יקרה.

כמו כן, בחלק מהבנקים ממש רוצים אתכם היום – ולכן יעזרו לכם לבצע את המטלות המעיקות הללו. האם זה יהיה חלק לגמרי ויעבור בלי בעיות? לא. יכול להיות שתצטרכו לעשות כמה טלפונים, וסביר להניח שתצטרכו לשלוח כמה פקסים (לא ברור למה הפקס לא התעופף עדיין בדרכה של יונת הדואר). אבל זה באמת לא מסובך כמו שנדמה לכם.

כל הבנקים אותו דבר? ממש לא

שני הדברים העיקריים שאתם צריכים לשאול את עצמכם לגבי הבנק הנוכחי שלכם:

  • האם אני מקבל שירות טוב, נוח ומהיר?
  • האם אני מקבל את השירות הזול ביותר האפשרי?

בתחילת השנה, כשכבר הבנתי שאני לא מפחד להחליף בנק במידת הצורך, הגעתי אל הסניף שלי עם דרישה: לבטל את עמלות ניהול החשבון שאני משלם, או לפחות לקבל עליהן הנחה. הפקידה נעה באי-נוחות בכיסא, והודיעה לי חד משמעית: "גם הבנק צריך להתפרנס ממשהו".

לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. אחרי כל כך הרבה שנים של תשלום ריביות, עמלות, והפקדת משכורות – הפקידה בבנק חוששת להישאר ללא פת לחם, אם אפסיק לשלם עמלות ניהול חשבון של כ-20 שקלים בחודש.

אז הודעתי לה בצורה חד משמעית לא פחות, שאנחנו שוקלים לעבור לבנק אחר. האמת? היא לא התרגשה. יכול להיות שהיא כבר התרגלה לכך שמדובר באיום סרק, ושרוב האנשים לא באמת עוברים בסופו של דבר. ובכל זאת, היא הבטיחה לבדוק את הסוגיה ולחזור אלי עם תשובה בשבוע הבא.

עבר שבוע. עברו שבועיים ושלושה – והפתעה. הפקידה החביבה אפילו לא התקשרה. אז עשיתי עוד צעד, והתקשרתי אני. בבנק לאומי, כבר כמה שנים שאין שום דרך להתקשר ישירות אל הפקידה בסניף – לכן נאלצתי להעביר הודעה דרך המוקד הטלפוני הארצי. הם היו אדיבים, העבירו הודעה לסניף על כך שאני מבקש לדעת מה קורה עם ההנחה בעמלות, והבטיחו שיחזרו אלי מהסניף במהרה.

עבר יום, עברו יומיים ושלושה – ואין תשובה.

כאן כבר נשברתי. הזכרתי לעצמי שוב ושוב שאני הלקוח של הבנק, ולא להיפך. הבנק אמור לספק לי שירות טוב, ולא להיפך. ואם הבנק לא יודע לספק לי שירות טוב – אין שום סיבה שלא אחליף אותו.

אז התחלתי לעשות תחקיר מקיף באינטרנט על ההצעות של הבנקים השונים. בתוך שבוע נפגשתי באופן אישי ושוחחתי בטלפון עם פקידים במספר בנקים – ובתוך שבועיים כבר התחלנו את המעבר לבנק אחר. הנקודה המגוחכת היא שכעבור שלושה חודשים, עוד לפני שסגרנו את החשבון הישן, קיבלתי מכתב חגיגי מהבנק הקודם שמבשר לי על ביטול העמלות בחשבון. תודה שנזכרתם באמת – מעט מידי, מאוחר מידי.

הבנק שאליו אנחנו עברנו בסופו של דבר הוא מזרחי-טפחות, אבל זו לא הנקודה החשובה, כי כל אחד צריך לבחור את הבנק שמתאים לו באופן אישי. הנקודה החשובה היא שהיום:

  • אנחנו לא משלמים עמלות ניהול חשבון
  • אנחנו מקבלים שירות מעולה, בזכות פקיד מוצלח במיוחד בסניף

כשהגענו בפעם האחרונה אל סניף הבנק הקודם, כדי לסגור את החשבון, התיישבנו במקרה אל מול פקידה אחרת. כשהיא שאלה בדאגה למה אנחנו עוברים בנק (עכשיו נזכרתם לדאוג?), ציינתי בסיפוק גדול את שמה של הפקידה הקודמת, ההיא שלא טרחה לחזור אלינו. אולי, מי יודע, הם גם ילמדו לשפר שם משהו.

אז תשאלו את עצמכם – אתם לא מרוצים מהשירות שאתם מקבלים בבנק שלכם? אתם מרגישים שאתם משלמים יותר מידי? זה הזמן להפסיק לפחד, להרים את הטלפון ולתת לבנקים האחרים להציע לכם משהו יותר טוב.

Pin It on Pinterest