חובות? צרכנות? או: על מה הבלוג הזה?

הכל התחיל לפני שנה וחצי בערך. עד אז, חייתי כמו מרבית הישראלים מהמעמד הבינוני – הכנסה זוגית ממוצעת ויציבה יחסית, דירה שכורה, חתול – וחובות. מינוס בבנק, הלוואות בבנק, תשלומים בכרטיס האשראי. וכמו שקורה בדרך כלל, החובות הלכו והצטברו, הלכו ותפחו. וכשהחובות גדלים, וההוצאות נשארות אותו דבר, אז לוקחים עוד הלוואה. ופותחים עוד כרטיס אשראי.

וזה לא שאהבתי להיות בחובות – ממש לא. אלא שהלחץ מהמצב הכספי לא הוביל למציאות פתרונות, אלא הוביל לייאוש – איך אפשר לכסות חובות עם משכורת שלא עולה, עם מחירים שרק עולים? אז במקום לנסות לפתור את הבעיה, היינו קונים טלוויזיה יותר גדולה. היינו הולכים למסעדה. והיינו יוצאים שוב לסרט. אלא שגם שם לא היינו נהנים – האוכל די נתקע בגרון כשמבינים שמי שמשלם עליו היא חברת האשראי. כלומר החוב לחברת האשראי. ואותו נצטרך להחזיר עם ריבית, הרבה אחרי שנשכח כבר מהסופלה שוקולד.

וזה לא שחיינו בצורה פזרנית במיוחד, אבל היו לנו הוצאות "ממוצעות", או לפחות כך חשבנו. ובין לבין, כמובן שפתאום מתקלקל האוטו וצריכים להוציא בבת אחת 4,000 שקל. או שפתאום יש טיפול שיניים דחוף שעולה 2,000 שקל. וחשבון החשמל פתאום קופץ. וכבר אין מאיפה – אז שוב אותו מעגל. הלוואה-כרטיס אשראי-ריבית. והחובות גדלים וגדלים וגדלים.

ואז, לפני שנה וחצי כאמור, החלטתי שזהו, נמאס לי. נמאס לי לדאוג כל הזמן מהמצב הכספי, נמאס לי לקנות דברים ולא באמת להנות מהם, נמאס לי לראות את עתידינו הכלכלי כמנהרה ללא מוצא.

על תחילת התהליך אפשר לקרוא בטור שכתבתי אז ב-ynet. אבל אם לסכם בקצרה, מי שעזר לי להתניע את הגלגלים בצורה הנכונה (מעבר לעצם ההחלטה, שהיא הכי חשובה), הוא דייב רמזי, מומחה כלכלי אמריקאי שמטפל כבר שנים בבעיות כאלו בדיוק, באמצעות הספר המצוין שלו ותוכנית הרדיו היומית שהוא מגיש.

וכך התחלנו בתהליך של שינוי כלכלי יסודי. לא פתרון קסם, לא משהו שמעלים את הבעיות בין לילה – אבל תהליך אמיתי, ממושך ולא קל לפעמים – שעובד. חשבנו בהתחלה שזה יקח שלוש שנים – זה לקח שנה וחצי. תוך שנה וחצי נותרנו ללא חובות בכלל. כן כן, קשה לי להאמין אפילו כשאני כותב את זה – אבל זה המצב היום.

תוך כדי התהליך, גם למדתי הרבה על השיטות הכי טובות לחסוך יותר כסף, למדתי איך לחתוך את תקציב הסופר ביותר מ-50 אחוז, למדתי שיש מבצעים שווים בסופר ויש מבצעים שעדיף לברוח מהם, למדתי איך לחתוך את הוצאות התקשורת של המשפחה, ועוד ועוד.

ואם כבר למדתי את כל הדברים האלה, ואם יש עדיין צרות כלכליות שמאוד מעצבנות אותי, אז למה שלא אשתף עוד אנשים בכל התובנות הללו?

וכך הגעתי אל כתיבת הבלוג הזה. אספר פה על התהליך שעברנו, על היציאה מהחובות, על כלים מומלצים שאני משתמש בהם, על יחסי האהבה-שנאה שלי עם כרטיסי האשראי ועוד שלל נושאים כלכליים וצרכניים.

התפקיד שלכם, בתור קוראים, הוא להסכים עם כל מה שאני אומר. טוב, לא באמת – התפקיד שלכם הוא לקרוא, להסכים איתי כשזה נראה לכם, להתווכח איתי כשאתם חושבים שאני טועה, ולשתף בתגובות כשיש לכם עצות וטיפים משלכם.

אז נתראה בקרוב.